<h1>סמ"ג לאוין סימן רמ"ב</h1>
<h2>דף עג:</h2>
שנינו בפרק השותפין (נדרים מ"ו א'), היה לשמעון מרחץ ובית הבד מושכרין בעיר אם היה לשמעון בהן תפיסת יד כגון שהניח מהן כל שהוא לעצמו ולא שכרו, [ו]אפילו הניח במרחץ אמבטי אחד ובבית הבד עקל אחד אסור לראובן להכנס לאותו מרחץ ולדרוך בגת ואם לא הניח לעצמו כלום אלא שכר הכל הרי זה מותר (רמב"ם נדרים פ"ו הל' י"ב) שאין אני קורא בזה (ויקרא כ"ז י"ד) איש כי יקדיש את ביתו אף על פי שנקרא ביתו לעניין לא תביא תועבה אל ביתך (דברים ז' כ"ו) בפרק ראשון דמסכת ע"ז (ט"ו א') דשכירות אינה קונה, ויש חילוק בין נדר להקדש גמור שהרי אומר בערכין בפרק האומר משקלי עלי (כ"א א') המשכיר בית לחבירו והקדישו הדר בו מעלה שכר להקדש וכן ישנה בתוספתא דבבא מציעא (פ"ח הי"ג), ובירושלמי בפרק מקום שנהגו (פסחים פ"ד ה"ט) מסיים במה דברים אמורים בזמן שלא הקדים לו שכרו אבל [אם] הקדים לו שכרו הרי זה דר בתוכו בחינם. והטעם הוא שבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ואין נקרא ביתו כשהשאילו או השכירו, וכן השיב רבינו יעקב (עי' נדרים מ"ו א' תד"ה היה). והא דאמרינן בפרק אחרון דנדרים (פ"ו א') ובפרק אף על פי (כתובות נ"ט ב') שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תקדוש דקדשה משמע [דווקא] משום דאמר ליה לכשאפדנה אבל אמר מעכשיו אינה קדושה, זה פירש רבינו יצחק ברבי אברהם מפני שממשכן דומה למשכיר שהקדים לו שכרו שאין יכול להקדיש כדאיתא בירושלמי, ואף על פי שבפרק איזה נשך (ב"מ ע"ג ב') גבי רב מרי בר רחל שמשכן לו גוי בית אחד משמע שאדם יכול למכור דבר הממושכן ביד אחרים ומסתמא הוא הדין למושכר ביד אחרים אפילו הקדים לו שכרו אומר אני דגבי הקדש שאני דכתיב ביתו.
